עידן החלל החל בשנת 1957 כשברית המועצות שגרה את ספוטניק, הלווין הראשון מכדור הארץ. בשלב זה ארצות הברית ורוסיה החלו במירוץ אחר טכנולוגיה חדשה שהדובדבן שבקצפת היה הניסיון לשגר את האדם הראשון אל הירח.
רוח האתגר שריחפה באוויר יצרה השראה עבור תחומים רבים כמו ריהוט, כלי רכב וכמובן, איך לא? –גיטרות.
בסוף שנות ה-50 יצאו Gibson עם מספר דגמים רדיקליים חדשים כמו Flying V ו-Explorer על מנת להתחרות עם דגמי הסוליד בודי של פנדר טלקסטר וסטראט. מספר שנים אחר כך בשנות ה-60 נשיא גיבסון מינה את מעצב המכוניות ריי דיטריך בכדי לעצב לו גיטרה שתשדר נועזות ופופולאריות בקרב הנגנים הצעירים. בהיותו מעצב מכוניות כמו לינקולן ופורד, דיטריך קיבל את השראתו מקווי העיצוב של הכנפיים האחוריות שהיו נפוצות ברכבים משנות החמישים והשתמש בהם כנקודת המוצא לעיצוב הFirebird. התוצאה הייתה גיטרה בסגנון הגיבסון אקספלורר עם קצוות "רכים" מעוגלים וגוף מהופך.
מדוע הפיירבירד המקוריות נחשבות "הפוכות"? משום שהכנף החיצונית היא ארוכה יותר מהשנייה שבצמוד לצוואר. משום כך נהוג לצרף לFirebird את המונח "Reverse". גם ראש הצוואר המקורי היה הפוך כולל מפתחות הכיוון אך כאן לא היה מדובר בפיתרון עיצובי נטו: מבנה הצוואר העובר לאורך הגוף נוצר על מנת להאריך את הססטיין של הגיטרה יחד עם צוואר המהגוני ובתוספת פס מעץ אגוז שנמשך עד קצה הגיטרה.
בעוד הפיירבירד של הדור הראשון הגיעו עם פיקאפים מיני-האמבקרים, ב1965 חלקם יוצרו עם פיקאפים מסוג P-90. הפיירבירד הראשונות הגיעו עם פיקאפ אחד, חומרה בציפוי כרום ובינדינג על הצוואר. רק לאחר מכן הגיעו דגמים עם 2 מיני המבקרים וחיבור של גשר עם ויברולה. מאוחר יותר ניתן היה לראות גם דגמים הכוללים 3 פיקאפים מסוג P-90.
מכיוון שהגיטרות לא נחטפו מהמדפים למרות השם המוצלח והעיצוב המרהיב, גיבסון החלו בניסיונות "להפוך" את הגיטרה. בשנים 1965-1970 נוצרו דגמי "Non Reverse" עם צוואר קלאסי (Set Neck) ולא מבנה צוואר העובר לאורך הגוף. גם הבסיסטים לא קופחו ואל סדרת Firebird נוספו גיטרות בס בשם Thunderbird שגם הן כללו את גוף ה"reverse" המפורסם.
מאז ועד היום ניתן לראות אמנים ידועים רבים שמנגנים על Gibson Firebird הפוכות ולא הפוכות. בין השמות ניתן למצוא את אריק קלפטון, פול מקרטני, ג'וני וינטר, נואל גלאגר, בראיין ג'ונס מהרולינג סטונס, דייב גרוהל, פיל מוננזה מרוקסי מיוזיק ועוד.